ענף הלול

עד שנות ה-90 של המאה הקודמת היה ענף הביצים בתנובה חלק מענפים אחרים: בתחילה ביע"ף (ביצים, ירקות, עופות ופירות) ובהמשך כחלק מתשלובת החלב. ב-1997 זכה הענף לחטיבה עצמאית משלו, שב-2001 היתה הראשונה בישראל לקבל הסמכה לתו תקן האיכות הבינלאומי 9002 ISO. כיום אחראית חטיבת הביצים של תנובה לאספקת 35% מתצרוכת הביצים בישראל. ביצים אלו עוברות את תהליכי הבירור הקפדניים ביותר המתבצעים בשני מפעליה של החטיבה והן משווקות באמצעות ארבעה מרכזי הפצה. בנוסף מעורבת תנובה בשוק מוצרי הביצים באמצעות אחזקות של 33% בציאם 2000 תעשיות מזון.

היסטוריה
ערב הקמתה של תנובה מכרו המשקים שעתידים היו להתאגד בה כ- 330 אלף ביצים. בשנת 1929 כבר שווקו דרך האגודה כמיליון וחצי ביצים, על אף העובדה שמחירה של ביצת תנובה היה גבוה יחסית לזה של תוצרת אחרת. אמונה על אספקת תוצרת באיכות הגבוהה ביותר, התחייבה תנובה בפני  
להמשך הכתבה>> 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 | 

צרכניה על החלפת ביצה שתימצא לא טריה בשתי ביצים חדשות. בעד ביצה שנמצאו בה סימני הדגרה השיבו לקונה 10 ביצים טריות על חשבון המשק ששלח ביצה כזו.
בשנות ה-30 הושם דגש מיוחד על החתמת הביצים בסמל תנובה, כחלק ממלחמתה של זו בתוצרת מזוייפת, שהציגה עצמה כתוצרת תנובה. גידול מהיר בתוצרת הוביל להקמת מחלקות ממכונות למיון ביצים ששיאן בהקמת מפעל המיון בעפולה ב-1938. כמו כן הופעלה שיטת אריזה חדשה לממכר בחנויות: תיבות שצידן האחד פתוח להוצאת תאים וצידן השני מזכוכית עם סמל תנובה.
בסוף שנת 1944 בוטל הפיקוח על הביצים, שהונהג ע"י שלטון המנדט הבריטי בארץ. כעבור שנתיים עברו משקי תנובה לשיטת הדגרה רצופה, שהעלתה את יכולת האספקה שלהם. באותה השנה שיווקה תנובה 33 מיליון ביצים לעומת 21 מיליון בשנה שעברה, עלייה של 54%. עם הימשכות מגמת הגידול בתוצרת, ארגנה תנובה מחדש את הענף ע"י הרחבת שטח המחסנים, איחסון עודפי ביצים  
להמשך הכתבה>> 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 | 

בעונת השיא במחסני קירור והנהגת מחיר ארצי אחיד בכל הארץ.
שנות ה-50 בארץ נפתחו במצוקת צנע קשה וחלוקת מזון ע"פ קיצוב, שהקפדתה של תנובה על אכיפתו תרמה לתחושת היציבות בזמנים של חוסר בטחון. פנייתו של דב יוסף, שר האספקה והקיצוב, להורדת מחירי הביצים (וגם העופות, הקרפיונים והבננות), נענתה בחיוב ע"י תנובה, שתמכה בהגברת הפיקוח הממשלתי על שוק המזון כולו. מלחמתה של תנובה בשוק השחור כללה גם הטלת סנקציות על משקיה שמכרו לו את תוצרתם, ושיאן היה בהכרזה על שיטת הלינקינג לתוצרת הלול. השיטה יצרה קשר בין אספקת צרכי בעה"ח למשקים ע"י תנובה לבין מכירת כל תוצרת הלול בחזרה אליה. חידוש נוסף בענף בתחילת העשור - איחסון ביצים במחסני קירור לקראת הפסח כדי למנוע את בהלת הביצים השנתית - קבע את הדרך לטיפול בעודפי וחוסרי ביצים בשנים הבאות. ב-1957 נחתם "הסכם תוצרת הלול" בין הממשלה לארגוני מגדלי העופות והמשווקים, שקבע מחיר קבוע  
להמשך הכתבה>> 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 | 

לביצים.
בשנות ה- 60 הקימה תנובה תחנות ביצים אזוריות, חרף האטת היצור, שנגרמה בין השאר בשל הגידול בצריכת עופות לבשר.
בשנות ה-70 המשיך הענף להתחבט בקשיים לרגל אי התאמות בין התכנון, הייצור והביקוש. צריכת ביצי המאכל בישראל היא מהגבוהות בעולם, אספקתן לשוק התייצבה אז על כמות  גדולה במקצת מהביקוש, והשוק רווה במוצר זה. לכן כל תנודה בייצור לגבי המתוכנן, ובייחוד אם התכנון לא היה מדוייק, השפיעה מייד על השוק. עודפי ייצור גררו אחסון ממושך במחסני קירור וחיסול העודפים בהפסדים. בשנים של מחסור זמני נגרמה בהלת לקוחות והשוק השחור חזר לפעול. בתחילת שנות ה-80 שיווקה תנובה  66% מביצי המאכל בארץ.
בראשית שנות ה-90 ביצעה הממשלה רפורמה בענף, ע"י ביטול הסובסידיה וצו הפקעת המחירים הקבועים. עם כניסת השינויים לתוקף, השוק החופשי היה זה שהכתיב את מחירן של הביצים. כחלק מהשינויים המבניים שערכה תנובה בעשור  
להמשך הכתבה>> 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 | 

זה, הוקמה ב-1997 חטיבת הביצים העצמאית בתנובה, שמובילה אותה להישגים עד ימינו אלה.

בית החרושת מאי
הביצה, מרכיב יסוד בתזונת העולם, היא אחת מהמוצרים המיוחדים ביותר לאריזה, שכן לא ניתן להובילה בשקים, ארגזים או בכל צורה אחרת. בית החרושת "מאי" לייצור תבניות קרטון לאריזת ביצים, נוסד ב-1961 באזור התעשייה של נתניה ע"י מספר שותפים. במרוצת הזמן מכרו רוב השותפים את חלקם ולמפעל נשארו שני בעלים, תנובה ו"המועצה לענף הלול". בית החרושת החל לייצר באוקטובר 1962 כשמטרתו לשרת את ענף הלול ולשחררו מן התלות בייבוא. באותן השנים נשלט ענף ייצור התבניות בעולם ע"י 3-4 חברות ענק, המוכרות את הציוד ואת הידע לפי הסכמים מיוחדים, על בסיס תמלוגים. בית החרושת מאי, חתם הסכם עם החברה הדנית הרטמן, וכמו שאר בתי החרושת בעולם,  
להמשך הכתבה>> 6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 | 

נדרש להעביר אליה את דגמיו לשם אישור. ב- 1964 נחתם חוזה עם העיתון "מעריב" לקליטת עודפי נייר עיתון, ששימשו אז 60% של חומר הגלם. החברה הדנית אישרה את הדגם החדש ואף שלחה לארץ נציג שילמד את שיטת מיחזור פסולת הנייר, שהיתה חדשנית עבור מדינות אירופה המשופעות עצים. השימוש בפסולת הנייר הוזיל מאד את עלות התוצרת, ובהדרגה הפך הנייר המשומש ל-100% חומר הגלם. "הועד למען החייל" ומחוזות תנובה הצטרפו בהמשך גם הם לספקי חומר הגלם של המפעל, הראשון מסוגו בארץ.
בשנת 1968 חל מפנה חשוב בייצור תבניות הביצים, כשהוחל בייצור תאים חד פעמיים. עד אז הועברו האריזות הלוך ושוב מן הצרכן ליצרן וחוזר חלילה, מה שהצריך טיפול ומיון חוזרים שלהן. המעבר לאריזה חד פעמית הצליח שוב להוזיל את מחיר הייצור. במקביל הוחל בייצוא תאי הקרטון למדינות שונות, וההכנסה מייצוא זה כיסתה את כל ההוצאות עבור חומרי הגלם של המפעל.

 
6 | 5 | 4 | 3 | 2 | 1 |