סיפורים אישיים

" ב ל ד ה   ל מ ח ל ק "
הבלדה נכתבה לכבוד מסיבת פורים של עובדי תנובה בתחילת שנות השישים ונשלחה אלינו באדיבותו של מר חיים אחישר , עובד תנובה לשעבר.

החורף בעיצומו. מבעד לקרעי העננים, אשר זה עתה הגירו בזעף את מימיהם על הארץ, מציצים כוכבי מרום, וכמו קורצים אל אורותיהן של מכוניות חולפות ואל פנסי הרחוב המבליחים. סאונה של עיר והמונה - רק הדיו הקלושים מגיעים אל עיבוריה, שם בִּשְׁכוּנָה הָעוֹמְדָה בְּקָצֶהָּ של עיר/
שורות חלוניה ירח מאיר/ באחד הבתים בה - הס! פן תעיר.../ישן לו, ישן מחלק לא-צעיר.

ישן לו המחלק, הס! פן תעיר. נח הוא מיגע עמל יומו, ואוגר כוחות לקראת יום עמל חדש. חלומות נעימים חולם הוא, כיון שחיוך קל מרחף על שפתיו, ובחלומו:-רפורט לא קבל זה עידן-עידנים,/
אף כי יום יום עבירות הוא עבר.../התוצרת היתה כולה מעדנים/ לא  
להמשך הכתבה>> 4 | 3 | 2 | 1 | 

החזיר החזרות! לא חסר לו דבר!
בחלומו: את ימי עמלו כל מפגע לא עכר:/ לא טעה בחשבון, תוצרתו הוא מכר,/
כל אשר הזמין - לו רשם יששכר/ אמן, כן יהי רצון גם מחר!

אך כמו לכל דבר טוב - בא קץ מהיר גם לשינה נעימה זו של המחלק שלנו. רעש מחריש אזניים של מטוס חולף העירו משנתו. הוא התמודד, התמתח, נאנח קצרות ופיהק ארוכות,
כמו באקראי בשעונו הוא הציץ/ וצווחת יאוש מפיו נתמלטה./ חש הוא כאילו הקץ עליו הקיץ/ ואימה חשכה עליו השתלטה./ "כבר חמש ורבע!" - מכאב לבו נלפת/ "היש שבר כשברי ואסון כאסוני?/ חלומות נעימים פתוני וָאֶפָּת!/ ועתה? היכן שמחתי וששוני?"

אבל, רב תושיה הוא מחלקנו. הוא לא נתן למבוכה וליאוש להשתלט עליו. חיש קל התנער כארי וקפץ ממיטתו. תוך שניות ספורות, בסערה וסופה הוא פרץ אל הדלת/ מכנסיו בידיו, נעליו בכיסים,/ וללא כל חשש, כסומך על ניסים,/ פתח בריצת אמוק מבוהלת.

לתוך מכנסיו  
להמשך הכתבה>> 4 | 3 | 2 | 1 | 

השחיל הוא את עצמו בעודו גולש במדרגות, ואילו את נעליו נעל, בלי לקשור את שרוכיהן, כבר לאחר שהתניע את המשׂאית. בבקשו סליחה ומחילה ממכוניתו, ובהבטיחו לה כי מחר יחממנה כפליים - הכניסה למהלך מיד לאחר מכן, והמשׂאית, כמו התחשבה במצבו, לא הרבתה להתעקש ולאחר שיעולים קלים החלה נוסעת בשופי ונחת.
אך לא היה לו למחלקנו פנאי לנסיעה שבשופי ונחת. הוא נווט את מכוניתו, תוך סכנת נפשות, מעדיף רווח של שניות על בטיחות, וסונט בעצמו ללא הרף: אך טובות חלמת, ומה הוא השבר?/ אך צרה וצוקה! אך שוד ושבר!/ חטאת, עווית, פשעת יה אחי!/ איכה תסתכל בעיניו של אזרחי?

רמזורים! בלי סוף רמזורים! וכולם, לכל הרוחות, אורם אדום כאשר הוא מגיע אליהם. אמנם, לא הוציא את כל זמן ההמתנה לבטלה: ברמזור הראשון הוא פרף את מכנסיו, בשניים האחרים קשר את שרוכי נעליו ואילו ביתר - שנן לעצמנו את תרוציו: מה יאמר במחסן התוצרת? מה יגיד לקונים הזועמים?  
להמשך הכתבה>> 4 | 3 | 2 | 1 | 

והתנועה! פתאום בבוקר זה כה רבה התנועה. דווקא היום, כל מי שגלגלים והגה לו החליט לצאת בשעה כה מוקדמת ולהפגין את כישוריו כנהג בפני כל.
סוף סוף, הרמזור האחרון! בסופה פורץ הוא לחצר המחלבה. בסערה מצמיד את אחורי מכוניתו לרמפה ומזנק עליה.

ריקה החצר! אכן, אחר כהוגן, וכל המחלקים יצאו כבר! מחסנאי בודד מתעסק עוד במחסן התוצרת. הלה פוקח עליו זוג עיניים תמהות:
"מה העניינים?"
"אחרתי!...ישנתי...נרדמתי...מהר! מהר!... כלם כבר יצאו!"
"בטח שכלם כבר הלכו!" זועם המחסנאי "מאימתי מביאים החזרות בחמש וחצי בערב?"
"חמש וחצי בערב??!!!"
... מספרים שמחלקנו לא נסע ישר הביתה, אלא סר תחילה אל חנות שעונים והזמין שעון המורה 24 שעות ...
אמיתי ספורנו ואף נאמן./ ברוך הוא מרדכי וארור המן!


 
4 | 3 | 2 | 1 |