סיפורים אישיים

פנינה ס. (אטינגר) שלחה לנו את תמונתו של אביה יצחק צבי אטינגר ז"ל, וזכרונותיה מימי עבודתו בתנובה ירושלים:

אבי, יצחק צבי אטינגר היה חלבן של תנובה מאמצע שנות השלושים עד קום המדינה.
קיץ, חורף, שלג ובכל התקופה הקשה של ירושלים - פרעות, פיצוצים, עוצר והפגזות, המשיך לחלק חלב באזור החלוקה שלו במרכז ירושלים.
אבי לא החסיר ולו יום עבודה אחד. מידי יום היה יוצא בארבע לפנות בוקר על אופניו עמוסי כדי החלב, לפעמים תוך סיכון עצמו. כאיש דתי סמך על השוכן במרומים שיעמוד לימינו....ואכן קרה לו נס: ב- 22 לפברואר 1948 ,כ- 3 חודשים לפני קום המדינה, כאשר כמעט סיים את חלוקת החלב ברחוב בן יהודה (כיום זה מדרחוב) נשמע פיצוץ אדיר. כמה בתים שחילק לדייריהם חלב זמן קצר קודם לכן קרסו כתוצאה מההפגזה. השעה היתה שש וחצי בבוקר ורוב האנשים היו בבתים. עשרות רבות של הרוגים ולמעלה ממאה פצועים. הפיצוץ  
להמשך הכתבה>> 2 | 1 | 

נגרם כנראה על ידי הבריטים. אבי החלבן שההספיק להגיע למעלה הרחוב עף מההדף, החלב נשפך, האופניים התעקמו והוא ניצל ורץ לומר תפילת ה"גומל".

אחיותי הגדולות יותר מוסיפות שבתקופת המצור על העיר הן עזרו לאבי לחלק חלב גם מחצר ביתנו (מספר 17, שהיה הבית הראשון ברחוב הרב ברלין). מסיבה זו היו שכינו את אבי בשם טוביה החולב ובנותיו. בזמנו, היו 4 בנות ואני שרק נולדתי הייתי הבת החמישית. אחי הגדול היה חייל ואח נוסף היה ילד.
 
2 | 1 |