היסודות

שלושה אירועים שהתרחשו במחצית השנייה של המאה ה-19, סימנו את ראשית ההתיישבות החקלאית היהודית בא"י. משה מונטיפיורי הניח את אבן היסוד, כשרכש בשנת 1856 פרדס סמוך ליפו על מנת שיעובד ע"י יהודים. קרל נטר הצטרף לחזון ב- 1870, כשייסד את ביה"ס החקלאי "מקווה ישראל" עוד לפני שהיו בארץ חקלאים יהודים. ב- 1878 נוסד הכפר החקלאי פתח תקוה, שהיה ההגשמה הראשונה של התיישבות חקלאית יהודית בא"י .
העליות השונות לארץ בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20 הובילו להקמת צורות התיישבות חדשות.
העלייה הראשונה (1903- 1882) התחילה את תנופת התיישבות בארץ עם יסוד המושבות. במושבה היו האיכרים בעלי הנחלות, עיבדו אותן איש איש לעצמו, והתבססו על כח עבודה ערבי זול. האיכרים התרכזו בגידול כרמים, מטעי פרי ופרדסים. ענפי הירקות וגידול בעלי החיים נועדו לצרכי האיכרים בלבד.
אנשי העלייה השניה (1914 - 1904) שספגו את האידאלים של מהפכת 1905  
להמשך הכתבה>> 3 | 2 | 1 | 

ברוסיה, ואנשי העלייה השלישית (1923 - 1919) שהביאו איתם את הרעיונות של מהפכת אוקטובר 1917, הניחו יסוד לשתי צורות התיישבות חדשות - הקבוצה והמושב. שתי מסגרות אלה היו בעלות אופי שיתופי והתבססו על אידאלים לאומיים חברתיים. ההתיישבות השיתופית העמידה לה כמשימה להבטיח מזון לאוכלוסיה היהודית הגדלה והולכת, ופיתחה את המשק המעורב, המבוסס על רפת, לול, גן ירק, מטעי פרי וגידולי שדה.
החיפוש אחר מסגרת לחיי שיתוף, הוביל את אנשי העלייה השלישית להקמת צורות חדשות של התיישבות חקלאית. אחת מצורות אלה הייתה "הקבוצה הגדולה" שמאוחר יותר נקראה "קיבוץ". ההבדל הגדול בין "הקבוצה" ל"קבוצה הגדולה" הייתה בנכונותה לקבל חברים חדשים (עולים) לתחומי החיים של הקבוצה, מה שאיפשר את גדילתה ופיתוחה הכלכלי.
במקביל להקמת הקבוצה הגדולה, נולד רעיון מושב העובדים כבסיס עיקרי להתיישבות פועלים עצמאית. אליעזר יפה, לימים מנהלה הראשון של  
להמשך הכתבה>> 3 | 2 | 1 | 

תנובה, נחשב לאבי תנועת המושבים. במושב העובדים צורת העבודה היא במשקים פרטיים, אולם המושב עצמו הוא שיתופי ובעל מוסדות ציבוריים, בהם נערכת הקנייה והמכירה של מרכולות המשקים, והוא פועל ע"פ עקרון העזרה ההדדית והערבות בין החברים.  
3 | 2 | 1 |