היסודות

אנשי העליות השנייה והשלישית השפיעו עמוקות על ההתיישבות בארץ, בהביאם איתם אידאלים שיתופיים בעלי אופי לאומי חברתי. הם הקימו צורות יישוב חקלאיות שיתופיות, והובילו להקמתם של מוסדות קואופרטיבים רבים בשנות ה-20 בארץ ישראל. על רקע אלה צמח הרעיון להקמת תנובה, אגודת משקי העובדים העברים בארץ ישראל לממכר תוצרתם באופן שיתופי, שמנתה 13 משקים בעת היווסדה ב-1926.
עם הקמתה של תנובה נקבע כי היא תפעל כמוסד שלא למטרות רווח, וכל התמורה בגין מכירת התוצרת תועבר לחברים. היא תפעל ע"פ עקרון העזרה ההדדית בין המשקים תנאים שווים בלי קשר להשתייכותם התנועתית, מיקומם הגיאוגרפי, מצב התפתחותם, מרחקם מהשווקים וכל הבדלים אחרים.
אליעזר יפה, מנהלה הראשון של תנובה, הבהיר: "יסוד היסודות לחברות בתנובה הוא הוצאת ה'לחם' מן האדמה העברית ע"י האדם העברי". בשנת 1929 בדין וחשבון הראשון של מרכז תנובה נוסחו כלל יסודות האגודה.
שני אתגרים  
להמשך הכתבה>> 3 | 2 | 1 | 

עיקריים עמדו בפני אנשי המשקים בהקימם את המוסד החדש. הראשון היה השגת אוטונומיה ע"י התנתקות מ"המשביר המרכזי" והקמת ארגון שיעסוק אך ורק בצרכיהם, תהליך שנמשך גם אחרי ייסוד תנובה. האתגר השני היה יצירת שיתוף פעולה בין המחוזות השונים והמשקים המשתייכים להם, שהיו רגילים לראות זה בזה יריבים, ולהצליח להוציא את המירב ממכירה משותפת של תוצרתם.
הינתקות שיווק התוצרת החקלאית מ"המשביר" והפיכת תנובה לגוף אוטונומי, גם אם כזה המופעל ע"י 3 ראשים (מחוזות חיפה, תל אביב וירושלים), נמשכה זמן מה והתרחשה במועדים שונים באזורים השונים בארץ. חלוץ השיווק העצמאי היה אזור ירושלים, שב- 1925 קיבל את השחרור מההתקשרות למשביר מאנשי הועד הפועל. ההפרדה המוחלטת מן המשביר, הרשמית והכספית יצאה לפועל בהדרגה: מחוז י"ם נפרד סופית מהמשביר בראשית 1927, מחוז חיפה ב- 1928 ומחוז ת"א ב- 1929.

בתחילת  
להמשך הכתבה>> 3 | 2 | 1 | 

הדרך פעלו שלוש התנובות באופן עצמאי לחלוטין, ובתנאים בלתי שווים ביניהן. בעוד שבאזורי ירושלים ות"א היה היקף היצור מצומצם יחסית והביקוש גדול, במשקי הצפון עלה כושר הייצור על יכולת הקליטה של העיר חיפה. משקי הצפון שרצו לשווק את תוצרתם לכל הארץ פעלו להקמת מרכז ארצי. כוונתם הראשונית היתה לארגן מוסד ארצי אחד עם מחלקות בכל הארץ, אלא שבינתיים התארגנו לאגודות מחוזיות המאוחדות ע"י מרכז אחד. בסוף שנת 1926 התגבש המרכז הארצי שכלל 13 ישובים, צעד שהפך את תנובה לקואופרטיב ארצי.
ב- 1927 נבחרה הנהלת תנובה, שמקום מושבה נקבע לחיפה וכעבור מס' שנים הועבר לת"א. בראשית דרכה של תנובה שררו יחסים מתוחים בין שלושת המחוזות, על רקע חלוקת שווקי הארץ ביניהם. בשנת 1930 התקיימה בנהלל ועידה של באי כח שלוש התנובות המחוזיות, בה הוחלט כי מרכז תנובה הוא המוסד העליון של הארגונים המחוזיים. אליעזר יפה נבחר לכהן כמנהלו הראשון של מרכז תנובה. 
3 | 2 | 1 |